מנוביץ נ' רבוע כחול - ישראל בע"מ ואח'

פסק דין

1.בפני תביעה כספית על סך 2,600 ₪ (למעשה, תביעה להחלפת מוצר בשווי 1,800 ₪, ולתשלום פיצוי בסך 800 ₪), שהגיש התובע, מר תמיר מנוביץ, נגד הנתבעות, ריבוע כחול ישראל בע"מ (להלן: "הריבוע הכחול"), וטלראן תקשורת (1986) בע"מ (להלן – "טלראן").

בפתח הדברים אעיר, כי חלק מהראיות בתיק נשמעו בפני מותב אחר, אולם הצדדים נתנו הסכמתם להמשך שמיעת הראיות על ידי הח"מ, כעולה מפרוטוקול הדיון שהתקיים בפני ביום 18.4.2012.

טענות הצדדים

2.בקליפת אגוז, טענות התובע הן אלה: ביום 7.4.2010, כחלק מ"תכנית הנאמנות" שמפעילה הריבוע הכחול ללקוחותיה (במסגרתה היא מאפשרת להם, בין היתר, לרכוש מוצרים בפריסת תשלומים, תוך שהיא מעניקה להם זיכוי, בגובה התשלום החודשי, בכל חודש בו הם מגיעים לסכום מסוים, קבוע מראש, של רכישות בסניפי הרשת, באופן שלעתים, ואולי לרוב, אין הלקוח משלם בסופו של דבר עבור המוצר שרכש בתחילת הדרך, או משלם רק מקצת ממחירו) – רכש התובע עבור הוריו מכשיר טלויזיה במחיר (מוצהר) של 1,800 ש"ח. לאחר מספר חודשים, חדלה הטלויזיה לפעול, וטכנאי שהגיע למקום (מטעם נותנת האחריות למוצר, טלראן) לא הצליח לתקנו. דרישות התובע מהריבוע הכחול להחליף את המכשיר עלו בתוהו, והמכשיר הושאר ברשותה כאבן שאין לה הופכין.

3.טענות הנתבעות, אף כאן בקליפת אגוז, הן אלה: הריבוע הכחול טוענת כי אין היא יצרנית הטלויזיה ואינה נושאת באחריות כלשהי, כי ממילא מדובר במוצר שלא עלה לתובע דבר (לאור תנאי תכנית הנאמנות), וכן מצטרפת היא לטענות ההגנה של טלראן, שמצדה טוענת שהטכנאי שהגיע למקום זיהה בטלויזיה שבר, שאינו נכלל בכיסוי שהיא מעניקה מכוח תעודת האחריות, ועל כן אין עליה לפצות את התובע.

הדיונים

4.בדיון ההוכחות הראשון, שהתקיים בפני המותב הקודם, העידו אחיו של התובע, מר יגיל מנוביץ (שהוא אשר הביא את הטלויזיה לריבוע הכחול, לאחר שהתקלקלה, והעיד כי מאן דהוא מטעם הריבוע הכחול חבט בטלויזיה מסיבות שאינן ידועות; וכי הטלויזיה עצמה היתה רק בשימוש הוריו הקשישים), וכן נציג טלראן, מר שלמה בן-עמי, שהעיד שנזק כמתואר יכול להיגרם מפגיעה שלא תשאיר סימנים חיצוניים על הטלויזיה, אך תגרום לשבר במסך הקדמי.

5.בתום הדיון, הוחלט על עריכת דיון נוסף, אליו יזומן הטכנאי שבדק את הטלויזיה, וכן תובא הטלויזיה עצמה. דיון כאמור התקיים בפני, בנסיבות שתוארו בראשית הדברים, והטלויזיה אכן הובאה והופעלה, והתקלה אכן היתה ניכרת בה, לאחר ההפעלה (אולם לא כשהיתה כבויה), כמתואר בפרוטרוט בעמ' 7, שורות 6-7 לפרוטוקול. הטכנאי, מר בני וזין, העיד (שם, שורה 2), כי זו היתה התקלה בה הבחין כשביקר בבית הורי התובע. מנהל המעבדה מטעם טלראן, מר אלירן עותמי, העיד כי פגיעה של כל חפץ יכולה לגרום לתקלה כזו, כגון נפילה של מקל מטאטא, או פגיעת כדור (יוער, כי בדיון הראשון העיד מר פיטוסי, שהיה מנהל הסניף של הריבוע הכחול בעת הרלבנטית, כי בביתו ארעה תקלה כזו מפגיעת גולה).

דיון והכרעה

6.דומה שאין ספק, שדין התביעה להידחות.

7.אין חולק, כי הריבוע הכחול היתה בגדר משווק בלבד, ועל כן – בהימצא יבואן או יצרן – אין היא אחראית לתיקון השבר (תקנה 19 לתקנות הגנות הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה), התשס"ו-2006). כבר מטעם זה, דין התביעה להידחות נגדה, בהעדר יריבות. מאחר שכפי שנראה מייד, התביעה נגד טלראן נדחית אף היא, לגופה, הרי שדינה להידחות, גם נגד הריבוע הכחול, גם לגופה.

8.באשר לטלראן, הרי שאכן, תעודת האחריות (נספח 2 לכתב ההגנה) שהנפיקה מחריגה "שבר" מהמקרים בהם חלה האחריות. לא נעלם מעיני, כי "שבר" מופיע שם תחת ההחרגה שכותרתה "כוח עליון", אולם יש לדייק באופן רישום סעיף ההחרגה, כדלקמן: "קלקול עקב כוח עליון (שריפה, מים וכו', שבר וחדירת גוף זר)", ולציין את שני אלה: ראשית, מיקום הקיצור "וכו'" מלמד, שככל הנראה היתה טעות דפוס, והסוגריים השמאליים הוספו בסוף השורה, במקום לאחר הסימן "וכו'"; ושנית, ממילא גם שני הרכיבים הראשונים אינם בגדר "כוח עליון", ויש להניח כי הכוונה היתה ל"גורם חיצוני", ולא ל"כוח עליון". מעבר לאמור, יש להעיר, כי מאחר ש"שבר" אינו כוח עליון, בשום מקרה, הרי שאין משמעות למילה "שבר" שם, אלא אם תפורש כמתייחסת גם למקרה שבפנינו.

9.לפיכך, יש רק להכריע בשאלה, אם אכן נגרמה התקלה עקב שבר, אם לאו.

10.נטל הראיה הוא על התובע, אולם לא הובאה כל ראיה לתמוך בסברה, כי מקור התקלה הוא אחר, לבד מהקביעה, שבהיות הוריו קשישים (וכדברי האח יגיל, בעדותו, "רק לוחצים הדלק וכבה" – עמ' 2 שורה 22 בפרוטוקול), לא ניתן לטעון שמאן דהוא שבר את הטלויזיה; ולבד מהעדר סימן חיצוני ע"ג הטלויזיה.

11.מאידך, בשים לב למראית העין, בעת הדלקת הטלויזיה, לרבות מוקד הקרניים הניכרות על המסך בעת שהוא פועל, ולכך שאכן, הטלויזיה עבדה כהלכה משך חודשים, גם לגרסת התובע – הרי שאף לפני קבלת עדות המומחים מטעם טלראן (ואין חולק כי הם מומחים "מטעם", ואינם אובייקטיביים, על פני הדברים, הגם שאינם עובדי טלראן, אלא עובדי חברת "פל", הנותנת לטלראן שירות), נוטה מאזן ההסתברות לטובת טלראן ולרעת התובע. נוסיף על כך את עדותם של מר וזין ומר עותמי, שעשתה עלי רושם מקצועי ומהימן, והמסקנה המתבקשת היא, שמכלול הראיות מטה את הכף באופן נחרץ לעבר דחיית התביעה.

12.בשולי הדברים אעיר, כי לא נעלמה ממני העדות אודות החבטות שחבט מי מעובדי הריבוע הכחול בטלויזיה, עת הובאה לסניף על ידי אחי התובע, אולם, לבד מכך שלא ניכרו מוקדי נזק אחרים בעת הדלקת המסך, הרי שממילא בדיקת הטכנאי, מר וזין, קדמה בזמן להבאת הטלויזיה לסניף.

13.בשים לב לכל האמור, אין לי אלא לאמץ את גרסת טלראן, ולדחות את התביעה.

14.על התובע לשאת בהוצאות הנתבעות. בהקשר זה יוער, כי בירור התביעה (תביעה קטנה על סך 2,600 ש"ח!) התפרש על פני 3 דיונים (הראשון לא התקיים, שכן התובע לא התייצב לאור מצב חירום בריאותי במשפחתו), הצריך את התייצבותם לדיון של עדים בעלי מקצוע (שהוצאותיהם נפסקו בדיון), ושל נציגים של 2 נתבעות (האחת שממילא לא אמורה היתה להיתבע), ודרש השקעה של שעות עבודה רבות, ללא כל יחס לשווי נושא התביעה (לא מיותר להפנות גם לעניין האחרון שעלה בדיון בפני, עת דרש התובע, כי הטכנאי מטעם טלראן יפרק את הטלויזיה ויסיר את המסך, באולם בית המשפט, כדי להוכיח שישנו שבר בצדו הפנימי של המסך – ראה החלטתי בעניין זה בעמ' 8 לפרוטוקול הדיון). מאידך, נראה מפרוטוקול הדיון הקודם (סוף עמ' 4 ותחילת עמ' 5), כי הדיון השלישי נקבע לבקשת טלראן.

תוצאה